פרשת השבוע: 24-30 נובמבר

מה למדנו השבוע שיעור #1: משבר פיננסי, לחצים דיפלציונים, פריון נמוך, הכנסה בקיפאון, זינוק בפופוליזם והתקוממות נגד הגלובליזציה, כן יתכן שאת/ה לא תואהבו לאן פני הכלכלה עם כל התמהיל הזה….

https://t.co/4Jkc0aaMIv?amp=1

מה למדנו השבוע שיעור #2: שלטי אזהרה פיננסיים בסין מהבהבים כמעט בכל מקום "586 מתוך כמעט 4,400 המלווים במדינה ב"סיכון גבוה" בנק #6 השבוע והשני התוך שבועיים… בנוסף מודגשת הסכנה הטמונה בעלייה במינוף הצרכני … החוב של משק הבית כ- % מההכנסה הפנויה 99.9% בשנת 2018 לעומת 93.4% בשנה קודם ". ראינו גם שהמדינה נותנת לחברות בבעלותה לפשוט רגל, והם זה חד פעמי או דבר שנראה הנוף הנוכחי של כלכלת סין.

https://t.co/2zliEEB82L?amp=1

מה למדנו השבוע שיעור #3: שמנו לב כי עשור לפני השקת ה – QE לישראל היו 4 ראשי ממשלה. אחרי השקת ה- QE לישראל יש רק רה״מ אחד מזה עשור.
ליפן היו 6 ראשי ממשלה ב 6 שנים. אחרי QE, ליפן יש ראש ממשלה אחד כזה כבר 7 שנים.
האם אנו עדיין מעמידים פנים כי פוליטיקאים חשובים יותר מאשר בנקאים מרכזיים

מה למדנו השבוע שיעור #4: התרחבות מכפילים הלכה למעשה. רווחי S&P 500 לעומת המדד עצמו.

Image

מה למדנח השבוע שיעור #5: הכלכלה העולמית נמצאת על קביים.
זו הסיבה שהיא דורשת התערבות מתמדת מצד הבנקים המרכזיים לצד דיבורים על גירוי פיסקאלי בכל מקום.
האמת הפשוטה היא שאי אפשר בלעדיה. באופן אורגני הכלכלה הגלבולית כבר נמצאת במיתון.
התערבות / גירוי / חוב ממשיכים לבעוט את הפחית. 10 שנים אחרי המשבר הפיננסי אנו חוזרים בדיוק למקום בו התחלנו: התערבות נדרשת, ריביות נמוכות ו- QE. רק בהבדל אחד, עכשיו בעולם יש 250 טריליון דולר של חובות.
והפתרון היחיד הוא לעשות עוד יותר מאותו דבר. גאונות.

מה למדנו השבוע שיעור #6: מצב מלחמת הסחר

עסקת סחר קרובה מאוד
עסקת סחר קרובה מאוד מאוד
עסקת סחר מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד קרובה
עסקת סחר קרובה מאוד מאוד
עסקת סחר קרובה מאוד

מה למדנו השבוע שיעור #7: מר אג״ח אומר לנו משהו. האם לאט לאט בועת האג״ח משחררת אוויר? במקרה ופספסתם הספקות נערמות סביב החוב הקונצרני ברמת זבל הגבוהה ביותר. הסימנים הראשונים ללחץ/מצוקה כבר נראים כאשר מרווח הסיכון של החוב קונצרני בדירוג CCC על אוצר אמריקאי קפץ> 10%

Image

מה למדנו השבוע שיעור #8 רמות החוב בחברות חזרו לרמות המינוף של 2000 עבור IG ו- HY

Image

מה למדנו השבוע שיעור #9:"פד ניו יורק הוסיף למערכת הפיננסית 108.95BN$ נזילות זמנית ביום רביעי." – WSJ תהינו אם זה זמני, אך זה קורה על בסיס יום יומי? הזרמה על בסיס יומיומי זה הכל חוץ מזמני. מדובר בחיזוק נזילות יומי קבוע, שבלעדיו הכל פשוט קורס. 10 שנים אחרי ה GFC, זה לא מעוות רק את שווקים, זה מעוות תאוריות שלמות.
ברגע שהוסיפו את QE (אוקטובר 14) בתוספת הריפו היומי, זה היה סוף המחירים הדו-כיווני בשוק ההון.
האם הפד מתעלם מכוון לגבי ההשפעה של מעשיהם על שוקי ההון או מרמה בסירוב שלו להכיר בכך?

Image

מה למדנו השבוע שיעור #10 הכלכלה במקום טוב

Image

ותהינו האם מודלים של פד ניו – יורק ופילדלפיה GDPNOW עוקבים אחרי אותה כלכלה.

Image

Image

מה למדנו השבוע שיעור #11: שהפעם זה שונה. הציפיות של המנכ"לים פחות הציפיות הצרכן הגיעו לשיא שפל היסטורי חדש. הסתירה הגבוהה ביותר אי פעם שתועדה בין אמון התאגידי לבין אמון צרכנים, וזה סימן אופייני לשלבי מחזור המאוחר, לפי DB.

Image

מה למדנו השבוע שיעור #12: בחג ההודיה S&P 500 סגר ATH פעם 26 מתחילת השנה ו- 233 מאז מתחילת המחזור. רק שני לתקופה של 1990-1999 אז נרשמו 310 ATH. עד סוף העשור נותרו עד 31 יום. ומאזן הפד חייב לעלות נכון?(הניגוד לשבוע שעבר)

מאזן הפד עלה עכשיו ב 292BN$ לעומת 288BN$ שבוע קודם….ונחשו מה עשה מדד המניות?

Image

מה למדנו השבוע #13 המרוץ לתחתית ממשיך, בנק ישראל בחוץ וקונה דולרים

פעולות הבנקים המרכזיים בנובמבר …
תאילנד: קיצוץ של 0.25%
איסלנד: 0.25% חתך
בלארוס: 0.50% חתך
סרביה: 0.25% חתך
פרו: קיצוץ של 0.25%
מצרים: קיצוץ של 1.00%
מקסיקו: 0.25% חתך
סין: חתך של 0.05%
קניה: 0.50% חתך
טג'יקיסטן: קיצוץ של 1.00%

שבוע טוב לכולם

האם ישראל היא רפובליקת בננות?

למרבה הצער, התשובה היא כן, שכן מדינות ״עשירות ומפותחות״ נוטות להיות בעלות מעמד ביניים רחב, כפי שאנו עומדים לראות בגרף המדהים הבא. נתחיל דווקא מארה"ב: ארה"ב היא למעשה סוג של רפובליקת בננות, אם מגדירים את המושג כאומה שיש לה מדינה קטנה בתוכה, אולטרא כוחנית, הנשלטת ע"י ״גנבים״ ופוליטיקאים, המנצלים משאבים לאומיים באופן לא אחראי ולא שוויוני, כדי להתעשר שנה אחרי שנה באמצעות גניבה מהמעמד הבינוני המתכווץ במהירות.

הנה הבעיה: בעוד שלארה"ב יש את אחת מההכנסות החציונית הגבוהה ביותר בעולם כולו, שרק שלוש מדינות מתהדרות בהכנסה גבוהה יותר, אזי מי שמקבל את הכסף הזה מהווה את הבעיה העיקרית. כפי שהתרשים למטה מראה, רק נתח של כ- 50% בלבד מהאוכלוסייה בארה"ב נמצא במשקי הבית עם הכנסה בינונית.

ומה לגבי ישראל? פחות או יותר אותה בעיה. אומנם השכר החציוני אצלנו נמוך יותר ביחס לארה"ב (בעיקר בגלל בעיות פריון, אבל גם השכלה והכשרה לצד פקקים, העדר השקעות וכו'), אך עדין במקום טוב באמצע בין החברות ב- OECD. גם בישראל רק נתח של כ- 50% ממשקי הבית נהנים מההכנסה החציונית. כלומר: כדי לסבר את האוזן, שיעור משקי הבית שנהנים מהסכום החציוני/ביניים הזה בישראל כמו בארה"ב, נמצא כיום באותה קטגוריה של "רפובליקות בננות" כמו טורקיה, סין ורוסיה.

מה שמדהים פה באותה מידה: שלפי ה- OECD, ביותר ממחצית המדינות הרלוונטיות, מעמד הביניים תוסס הרבה יותר מאשר אצלנו.

אז בפעם הבאה שמישהו מדבר על ישראל השנייה וכמה שהם שונאים את ישראל הראשונה על העושר שלהם ושקולם לא נשמע, אולי הגיע הזמן להתנגד לזה ולהגיד שזה לא ישראל הראשונה, הגלובליזציה, איראן או כל "אויב" אחר זר או מקומי האחראי למצב, והגיעה העת להפנות אצבע מאשימה לכיוון אחד בלבד: מדיניות הבנקים המרכזיים המספקים כסף זול (שאין לנו שליטה עליהם), ומדיניות הממשלה ששררה פה בשנים האחרונות, שלגביה בהחלט יש לנו שליטה. חומר למחשבה לקראת (אולי) בחירות מספר 3.

לו רק היה לי סימן קטן שמשהו משובש במערכת הבנקאית – מרווח ליבור- IOS

מהו מרווח ליבור – IOS?

לפני עשור אף אחד כמעט לא הקדיש תשומת לב מיוחד להבדל בין שתי הריביות החשובות הללו – ריבית המוצעת הבין-בנקאית בלונדון (LIBOR) ומדד ריבית החלף O/N או (OIS). הסיבה לכך, היא שעד 2008 הפער או המרווח בין השתיים היה מינימלי.

כאשר ריבית הליבור זינקה לשמיים לזמן קצר, ביחס ל- OIS במהלך המשבר הפיננסי שהתחיל בשנת 2007, החל המגזר הפיננסי להקדיש יותר תשומת לב למרווח הזה. כיום מרווח ה- LIBOR-OIS נחשב למדד מפתח עבור סיכון האשראי במגזר הבנקאי.

כדי להבין מדוע השונות בין שתי הריביות הללו חשובה, חשוב להבין במה הן שונות.

הגדרת שתי הריביות:
LIBOR (המכונה רשמית ICE LIBOR מאז פברואר 2014) היא הריבית הממוצעת, שהבנקים גובים זה מזה בגין הלוואות קצרות טווח הלא מגובות/מובטחות. הריבית לטווחי הלוואה שונים – למהלך הלילה ועד לשנה – מתפרסמת מדי יום. קביעת הריבית על משכנתאות רבות, על הלוואות סטודנטים, כרטיסי אשראי ומוצרים פיננסיים אחרים קשורה לאחת מריביות הליבור הללו.

LIBOR נועד לספק לבנקים ברחבי העולם תמונה מדויקת של עלות הלוואה לטווח קצר. בכל יום, מספר בנקים מהמובילים בעולם, מדווחים כמה זה יעלה להם ללוות ממלווים אחרים בשוק הבין-בנקאי בלונדון. LIBOR הוא הממוצע של כל הדיווחים הללו.

בינתיים, ה- OIS מייצג את ריבית הבנק המרכזי של מדינה נתונה, עבור תקופה מסוימת. בארה"ב זהו שער קרנות הפד – ריבית הבנצ׳מרק הנשלטת על ידי הפדרל ריזרב. אם בנק מסחרי או תאגיד רוצים להמיר זרם תשלומי ריבית משתנים לזרם תשלומי ריבית קבועים, או להפך, הוא יכול לבצע עסקת "החלף" של זרם התחייבויות ריבית מול הצד שכנגד. לדוגמה, ישות אמריקאית עשויה להחליט שהיא רוצה להחליף זרם הכנסות ריבית משתנה, כמו ריבית האפקטיבית של קרנות הפד, לריבית קבועה, ריבית ה- OIS.

מכיוון שהצדדים באמצעות עסקת ״החלף״ של זרם תשלומי ריבית בסיסי אינם מחליפים קרן, אלא רק את ההבדל בין שני זרמי הריבית, אזי סיכון אשראי (דיפולט) אינו גורם מרכזי בקביעת שיעור ה- OIS. במהלך תקופות כלכליות רגילות אין לזה השפעה גדולה על הליבור, אך אנו יודעים כעת כי דינמיקה זו משתנה בתקופות סערות, כאשר המלווים השונים מתחילים לדאוג ליכולת הפירעון האחד של השני.

המרווח:
לפני משבר משכנתאות סאב-פריים בשנים 2007 ו -2008, המרווח בין שתי הריביות היה קטן ועמד על כ- 0.01%, ובשיא המשבר הפער הזה קפץ לשיא של 3.65%.

התרשים שלהלן מציג את מרווח ה- LIBOR-OIS לפני הקריסה הפיננסית ובמהלכה. הפער התרחב בכל טווחי ריבית ה- LIBOR במהלך המשבר, אך ביתר שאת לגבי הריביות ארוכות הטווח.

מקור: פד SL

בשורה התחתונה אם כן, מרווח ה- LIBOR-OIS מייצג את ההבדל בין ריבית הנושאת רמה מסוימת של סיכון אשראי מובנה לבין ריבית שהיא כמעט ללא סיכונים כאלה. לכן, כאשר הפער מתרחב, זה סימן או איתות טוב, לכך שהמגזר הפיננסי נמצא על הקצה/במצוקה ולהיפך.

אחרי שהבנו את זה, מה אני רוצה להגיד ? העובדה שיש בעיות נזילות במערכת הבנקאית דרך הריפו זה לא חדש, כאשר הפד מתערב באופן יומיומי דרך מתקני ריפו O/N ותקופתי, כבר מספטמבר האחרון. אז טען הפד כי התערבות זו זמנית בלבד, אבל מאז הכל כבר היסטוריה. בינתיים במעלה הדרך, נראה כי משהו לא בסדר בתחום הבנקאות, וזה ניכר לא רק בשוק הריפו האמריקאי, אלא גם במרווח ה- Libor-OIS האמריקאי, שממשיך לעלות ולעלות, לא משהו שהיית מצפה לראות אחרי 10 שנים אחרי ה GFC ומדיניות מוניטרית אולטרא מרחיבה. עובדה זו לכשעצמה מצריכה קבלת תשומת לב ומעקב צמוד.

Image
מרווח Libor-OIS

מהיר ועצבני – גרסת החוב הפדרלי

נתחיל בעובדה: ב 1 ינואר 1835 הנשיא אנדרו ג'קסון שילם את כל החוב הלאומי של ארה"ב. מאז זה לקח 171 שנים להגיע לחוב לאומי של 9TN$ ב- 2007. מאז ועד היום לקח עוד 12 שנים להוסיף לחוב הזה עוד כ- 14TN$ חוב. כלומר כ 60% תוספת של חוב נוצרה רק במהלך 12 השנים האחרונות!!!
שהחוב האמריקני הכולל היה תקוע ברמה של 22TN$ במשך חמישה חודשים, ממרץ עד אוגוסט, עד שעסקה להעלאת תקרת החוב שוב נרקמה בקונגרס, החוב הפדרלי זינק באופן מהיר ועצבני, ובמהלך שלושת החודשים האחרונים, סך החוב הלאומי עלה בטריליון דולר, והגיע ל 23TN$ נכון ליל כל הקדושים 2019. טיפוס זה בחוב מהווה עדות מפחידה לצמאונה של ארה״ב שלא יודע שובע.

כדי לסבר את האוזן: מאז 8 בנובמבר 2016, כאשר דונלד טראמפ נבחר לנשיאות ארה"ב, אז החוב הלאומי של ארה"ב עמד על 19.8TN$, החוב הפדרלי זינק ב 3.2TN$, או טרליון עבור כל שנת כהונה.

אם נלך בזמן אחורה לתחילת תקופת ממשל אובמה, נובמבר 2008 ובמהלך ה – GFC, אז החוב עמד על 10.6TN$, נווכח לדעת, שמאז ועד היום החוב זינק ב- 12.4TN$, יותר מפי 2. היות וכך הם הדברים, אין טעם לנסוע עוד בזמן אחורה, כי כפי שניתן לראות תחת שני הנשיאים האחרונים של ארה״ב, סך החוב האמריקני טס ב- 115% לרמה של 23TN$.

מנגד, לרוב נשמעת הטענה, שכנגד החוב הגואה גם התוצר צומח ומהר ולכן זו לא בעיה. נבחן את הטענה הזו לעומק. באותה תקופה, התוצר האמריקאי עלה (בדולרים נומינליים) מ 14.8TN$ ל 21.5TN$, דלתא צנועה בהרבה של 6.7TN$. במילים אחרות, תחת הממשל של שני הנשיאים במהלך 12 השנים האחרונות (אובמה 2 קדנציות וטראמפ קדנציה אחת) דחף האשראי פשוט קרס, כאשר נדרש חוב של 1.85$ כדי לייצר צמיחת תוצר של 1$, כדי לציין את היחס הגבוה ביותר אי פעם בהיסטוריה הכלכלית של ארה״ב.

זה לא נגמר פה. נתון מבהיל נוסף: בעוד שהחוב האמריקני לפני המשבר הפיננסי של 2008 עלה בקצב אגרסיבי למדי, אקסטרפולציה ליניארית מעידה, כי רמת החוב היתה צריכה לעמוד נכון להיום על רמה של כ- 16TN$. במקום זאת, החוב עומד כיום על 23tn$ כאמור. כלומר הסטיה מהמגמה הזו עלתה לארה״ב בתוספת חוב 7tn$, או 44% מכלל החוב, שהיה אמור להיות לולא היווצרות בועות סידרתיות שיצרו צונמי של משבר כלכלי עולמי.

תופעות הלוואי של ערמות החוב המאיימות האלו כבר הראו נוכחות בתקציב של שנת הכספים הפיסקלית ל- 2019 שהסתיימה באוקטובר. סעיף הוצאות הריבית בלבד התקציב שהסתיים עמד על 600BN$, שזה סכום השווה בגודלו כמעט לתקציב הבריאות האמריקאי וגדול יותר מהתקציבים המצרפיים של החינוך, החקלאות, התחבורה והדיור.

יתרה מזאת, החוב האמריקני צפוי לגדול במעל לטריליון דולר בשנה בעתיד הנראה לעין: בעוד הגירעון לשנת 2019 גירד מלמטה את הטריליון דולר (984BN$), הוא צפוי לגדול ביותר מטריליון דולר בכל שנה בעתיד הנראה לעין.

בעוד שהמניעים העיקריים להוצאות ממשלת ארה"ב הם תוכניות חובה כמו תוכניות ביטוח לאומי, בריאות ומלחמה בעוני, הגירוי הפיסקאלי הגדול שנחקק על ידי ממשל טראמפ ב- 2018 (הפחתת מס חברות) – כפי שראינו בתוצר Q319 לא הצליח להשיג עלייה ברת-קיימא בתוצר האמריקני – ובכך תרם תרומה גדולה לצמיחה ניכרת בגירעון.

ידיעה אחרונה, אך גם היא לא אופטימית: על פי תחזית הבסיס של CBO, תמונת החוב העגומה של ארה"ב רק תלך ותחמיר יותר. התרשים למטה כמעט ולא זקוק להסבר. קודם היתה לנו מלחמת עולם שנייה, אחרי זה באה המלחמה המוניטרית הגלובלית, ולגביה הסוף אפילו לא נראה באופק.

אגב, מאז 1966, ה- S&P 500 צבר 10.0% תשואה בשנה, והחוב הלאומי של ארה"ב צמח 8.3% בשנה …

התפתחות החוב האמריקאי לפי אבן דרך 1tn$

התייחסות העבר של טראמפ לחוב:

Image

וההבטחה כי המכסים על סין יכסו את החוב העצום של 21tn$

Image

זה לא האימפיצ׳מנט טמבל, זה הזינוק פשיטות הרגל החקלאיות

לשכת החקלאים האמריקאית (AFB) הזהירה ברביעי, כי פשיטות רגל של חקלאים וחוות נכנסות למהלך פרבולי.

משבר החוות רק מאיץ וככל הנראה יעלה בקנה אחד עם אסון החוות שנראה בראשית שנות השמונים.

חילוצי החוות של הנשיא טראמפ, שניתנו לחקלאים בתחילת השנה בהיקף של 28BN$, נראים כושלים כרגע, שכן צונאמי פשיטות הרגל של החוות מתרחב וגולש לכל רחבי המדינה.

שילוב של חובות שיא, הכנסות חקלאיות בהתמוטטות ומחירי סחורות מדוכאים גורמים לחקלאים בארה"ב לצנוח כמו זבובים, מכיוון שהסוף למלחמת הסחר, שאורכה כבר 15 חודשים, לא נראה באופק.

AFB מסרה כי פשיטות רגל בחקלאות במהלך 12 החודשים, שהסתיימו בספטמבר, הסתכמו ב -580, תיעוד די מדהים – עלייה של 24% YoY.

מספר פשיטות הרגל חקלאיות צ׳פטר 12 לתקופה זו (580 הגשות), היה הגבוה ביותר מאז שיא הגשות של 676 שהוגשו בשנת 2011. ב- 3Q19, פשיטות הרגל החקלאיות היו מעט נמוכות, ירידה של 2% על בסיס YoY.

"סך פשיטות הרגל שהוגשו לפי מדינות משתנה באופן משמעותי, מאפס פשיטות רגל בחלק מהמדינות ליותר מ -20 הגשת צ׳פטר 12 באחרות. מספר הגשות לפשיטת רגל הייתה הגבוהה ביותר בוויסקונסין עם 48 הגשות, ואחריה 37 הגשות בג'ורג'יה, נברסקה וקנזס. מדינות איווה, קנזס, מרילנד, מינסוטה, נברסקה, ניו המפשייר, דקוטה הדרומית, ויסקונסין ומערב וירג'יניה חוו 12 הגשות לפשיטת הרגל צ׳פטר 12, כל אחת כדי לציין שיא של מעל מ- 10 שנים״ כתב AFB.

התרשים הבא של AFB הוא שינוי על בסיס YoY בפשיטות רגל החקלאיות במהלך 12 החודשים, שמראה כי פשיטות הרגל האיצו באופן החד ביותר באוקלהומה, ג'ורג'יה, קליפורניה, איווה וקנזס.

התרשים הבא של AFB מפרט כיצד הגשות של פשיטת רגל במהלך 12 החודשים האחרונים שהסתיימו בספטמבר, קפצו בכל אזור מרכזי ברחבי ארה״ב. כמה מהעליות המשמעותיות ביותר נצפו במערב התיכון, עלייה של 40% בתקופה זו.

הגשות לפשיטת רגל של חוות חקלאיות דרך צ׳פטר 12, צפויות לגדול במהלך הרבעונים הבאים. זה יכול להיות בעייתי עבור הנשיא טראמפ עם תחילת שנת הבחירות לקדנציה שנייה 2020. רבות מפשיטות הרגל מתרחשות במדינות המתנדנדות, שקבעו את תוצאות הבחירות של 2016, כדוגמת ויסקונסין, איווה ואחרות.

לקראת הפחתת ריבית 3 בתוך 4 חודשים – הפד משדר פאניקה

  • 1. מדד S&P 500 תשואה כוללת 22.5% עד היום, שיא היסטורי חדש
  • .2. שיעור האבטלה: 3.5%, שפל 50 שנה.
  • 3. התרחבות כלכלית: 123 חודשים, הארוך בהיסטוריה.
  • 4. צמיחת משרות: 108 חודשים רצופים, הארוך בהיסטוריה.
  • 5. מדד ליבה: 2.4%, שיא 11 שנים.
  • 6. פד: הולך השבוע להפחית ריבית #3

לפני שנה זו הפד מעולם לא חתך את הריבית כאשר שיעור האבטלה היה נמוך מ- 4%. בשבוע הבא הוא צפוי לעשות זאת בפעם השלישית ברציפות. (3 מפגשים ברציפות מיולי). כאשר הפד יחתוך את הריבית השבוע, זה יביא את ריבית הפד הראלית (FFR-CCPI) ל 0.8%-. בשני המחזורים הקודמים לא ראינו את הפד במצב של הקלה כזו עד באוקטובר 2008 או 8 חודשים לתוך המיתון הגרוע ביותר מאז השפל הגדול. דצמבר 2001 או 8 חודשים לתוך המיתון. גם במהלך מיתון 1990-1992 הפד לא היה במצב של הקלה כזו. כך או כך עצם העברת ריבית הפד הראלית עוד יותר עמוק לתחום השלילי, הפד מתנהגת כאילו כלכלת ארה"ב נמצאת כבר בתוך מיתון או מתכוונת לקראתו.

מאז החל מחזור ההתרחבות, במרץ 2009, היו 83 מפגשי FOMC (ועדת השוק הפתוח של הפד המורכבת מחלק מחברים קובעים וזמניים/משתנים שהחברים בה מצביעים על מדיניות המוניטרית וקובעים את הריבית). עבור 72 מפגשים כאלו השוק לא ציפה לשינוי בריבית – וכך היה. עבור 9 מפגשים השוק תמחר העלאת ריבית של 0.25% וכך היה. עבור ישיבות יולי וספטמבר 2019 השוק תימחר הפחתת ריבית של0.25% – ונחשו מה? הפד חתך פעמיים 0.25% כל פעם. בקיצור FOMC לא הפתיע את השווקים, אפילו לא פעם אחת. (אם כי בדצמבר אשתקד בהפחתת הריבית הרביעית הפד הפתיע את השווקים בתחזית ריבית אגרסיבית ל – 2019, יותר ממה שציפו בשוק, ואז קיבלנו את דצמבר הגרוע ביותר מאז השפל הגדול, ומאז כמובן הפד עשה פניית פרסה חדה).

היום השוק מתמחר הפחתת ריבית השבוע בסיכוי של קרוב ל- 94%. מה הסיכוי שהפד יפתיע?

Image


שמחזור מסתיים הפד לא יכול לעצור מיתון ושינסה ככל שיהיה

כאשר 19% מחברות S&P 500 דיווחו כבר על הרווחים שלהם, אלו ירדו 3% Y/Y כדי לציין את הצמיחה האטית ביותר מאז Q1 2016.

שורת ההכנסות של חברות S&P 500 שדיווחו עד כה כאמור עלו 2.8% Y/Y כדי לציין את הצמיחה האטית ביותר מאז Q3 2016.

בפעם האחרונה שרווחי מדד S&P 500 צמחו בשיעור שלילי אחרי היפוך עקום תשואות היה ב: Q3 2007 כאשר המיתון החל בדצמבר 2007. Q4 2000 כאשר המיתון החל מרץ 2001 . Q3 1989 כאשר המיתון החל יולי 1990 עכשיו נבחן את השאלה מתי הפד החל לחתוך את ריבית אחרי היפוך עקום/ צמיחה שלילית ברווחים?…. ספטמבר 2007, ינואר 2001, ויוני 1989. היום הפד החל לחתוך את הריבית ביולי והוא צפוי לחתוך שוב את הריבית ב- 30 אוקטובר. מכאן שמבחינת נתוני ההיסטוריה הפד פועל ומתנהג כאילו אנחנו פונים ישירות לעבר מיתון.

הפחתות הריבית בספטמבר 2007, ינואר 2001 ויוני 1989 לא מנעו את המיתון שהחל בדצמבר 2007, מרץ 2001 ויולי 1990 בהתאמה.

המשמעות: מדיניות של כסף זול/קל איננה תרופת פלא. ברגע שהמחזור מסתיים, הפד לא יכול לעצור מיתון, ושינסה ככל שיהיה ולמרות שהוא מספר לנו שהפעם זה שונה.