העודף המסחרי של סין מול ארה״ב נגע בשיא חדש של 324BN$ ב- 2018 או 28% גבוה יותר מאשר בשנה האחרונה של ממשל אובמה (תרשים 1).
כיצד זה קורה דווקא כאשר הממשל הנוכחי מטיל מכסים על יבוא סיני, שאמורים בתאוריה לצמצם את הגרעון המסחרי?
התשובה היא שזה יותר קשור לגרעון הפיסקלי מאשר למכסים. בעוד תוואי הגרעון התקציבי של ממשל אובמה היה ברידה מתמדת מאז היציאה מהמיתון במרץ 2009, מאז שטראמפ הושבע לנשיאות הגרעון התקציבי הגיע לשיא שלא נראה מאז 2012, כפי שניתן לראות בתרשים 2. אי אפשר לנתק את העובדה, כי שיא הגרעון המסחרי מגיע אחרי שיא בגרעון התקציבי כאמור. כלומר: לא משנה כמה מכסים תטיל ארה״ב על סין, כל עוד הגרעון הפיסקלי תופח, הגרעון המסחרי נוטה ללכת בעקבותיו. כמו יום שרודף לילה, כך הגרעון המסחרי רודף אחרי הגרעון התקציבי. מכאן, שכדי לצמצם את הגרעון המסחרי, טראמפ יצטרך לקצץ בהוצאות ולצמצם את הגרעון הפסקלי, וגם שיחות סחר או ומפגש נשיאים לא יועילו פה.

