שיא חדש במניות, שכולו כלכלת "זהבה"

שיא חדש במניות נקבע ביום שישי האחרון, אבל הפעם זה סוג חדש של ראלי, זה ראלי "זהבה" והסיכון היחיד למניות כרגע הוא סיום של כלכלת "זהבה".

זה לא סוד, כי כלכלת העולם מאטה, ויותר ויותר בנקים מרכזיים מצטרפים למועדון ה״מודאגים״, כאשר יותר ויותר חדשות רעות נכנסות פנימה, ומדיניות ההקלה חוזרת לסדר היום. למרות כל זה המניות רשמו שיא חדש (מלבד הדאו, אם כי מבחינת תשואה כוללת – דיבידנדים – הכל בשיא חדש).

הסיבה במילה אחת – כלכלת "זהבה", כלומר: הכלכלה חזקה מספיק כדי להפיג את החששות מפני מיתון, וקרירה מספיק כדי לא לעורר את השד האינפלציוני ולמנוע מהפד לעלות את הריבית. בקיצור: כלכלה לא חמה מדי ולא קרה מדי. השיאים במדדים היום שונים לחלוטין מהשיא הקודם של ספטמבר לפני הכניסה לשוק הדובי. לכן האיום הגדול ביותר על השווקים הוא סיום כלכלת "זהבה", בין אם התעוררות הפחד מפני מיתון או זינוק באינפלציה, שתעיר את ניצי הפד מהקומה שלהם.  

ההבדל בין השיא של ספטמבר לשיא של היום, הינו התחזיות האינפלציוניות. בעוד בספטמבר המשקיעים סברו, כי האינפלציה תגיע למצב של התחממות יתר (מעל ליעד של הפד 2%) על רקע שוק עבודה הדוק שכר עולה שיתדלק ויזין את האינפלציה. המצב היום שונה – המשקיעים  סבורים כי האינפלציה לא תלך להתחממות יתר (כאשר ההסתברות לאינפלציה>3% ירדה מ- 20% ל- 10% בלבד מספטמבר להיום ושפל של המחזור הנוכחי) ומנגד לא תלך לדיפלציה אינפלציה <1% שעולה לרוב עם האטה/מיתון, כאשר ההסתברות לכך חזרה לספטמבר אשתקד.

זו הסיבה מדוע תשואות האוצר לא עלו ושברו את הקשר בין המניות לאג"ח עם מתאם גבוה. ב- Q418 כאשר היה חשש אמיתי למיתון המניות ירדו ומחירי האג"ח עלו כפי שמצופה מהם.

החל מינואר המניות התאוששו ואילו האג"ח נותר מדוכא, היות והתאוששות שוק המניות לא נבעה "מהרוח החיה" בכלכלה ולא מאנחת רווחה של התאוששות, אלא מאנחת רווחה, שתחזיות המיתון לא היו נכונות ולא הימור על שגשוג כלכלי.  

כאשר הגיעה ההקלה בתחילת ינואר השנה, פצח השוק (S&P 500) בראלי הטוב ביותר שלו מאז 1987 (אם כי יש לציין, כי באוקטובר הגיע יום שני השחור), החששות למיתון התפוגגו ובעידוד סיכויים גבוהים של עסקת סחר וסימנים, כי הגירוי המוניטרי והפיסקלי חסר התקדים מסין מונע את הנחיתה הקשה של כלכלת סין. ההתאוששות בהובלת מגזר הטכנולוגי ומיד אחריו מניות סקטור הצריכה והתעשיה הרגישים לנתונים כלכליים, רמזו כי השוק מצפה לכלכלה חזקה. אבל הסיפור של ראלי של תחילת השנה מספר סיפור אחר לגמרי, כאשר מניות הרגישים לכלכלה הניבו ביצועי חסר ביחס למדד כמו סקטור התעשייה, הפיננסים והאנרגיה. בעוד המניות המשעממות כמו יוטליטיז ונדל"ן ומהוות פרוקסי לאג"ח – הכו את מניות ההיטק.

מכאן שהסיפור של השוק מייצג יותר כלכלה לא מלהיבה מאשר כלכלה של שגשוג – אבל כלכלה לא מהווה מכשול לתשואות גבוהות בשוק, כפי שראינו במחזור הנוכחי.

שוק המניות מתנהג כאילו אנחנו בכלכלת "זהבה" מה שמצדיק את עליית הערכות השווי. המצחיק הוא שבעוד הערכות השווי עלו לא חל שום שינוי בציפיות הרווחים כלפי מעלה אלא להפך, כאשר צפיות הרווחים ל- 2019 ירדו Y/Y מ- 10% ל- 3%.

זוהי בדיוק כלכלת "זהבה" – המניות נהנות מעליית שווי הקשורות למדיניות מוניטרית מקלה וכסף זול, גם אם יש קיטון ומכשולים בצמיחת רווחי החברות על רקע כלכלה חלשה.

יפה, נכון? אולי אבל כאן גם טמונה הסכנה הגדולה. כלכלת "זהבה" יכולה להיעצר בחריקה, אם הציפיות האינפלציוניות יתרוממו שוב והמשקיעים יתחילו שוב לתמחר העלאת ריבית מצד הפד. מצד שני המשקיעים גם יכולים להסתובב לכיוון היציאות אם יראו כי האינפלציה מנמיכה יותר מדי לכיוון של דיפלציה, ובמיוחד כאשר לבנקים המרכזיים בעולם אין את טווח הפעולה, שהיה להם בעבר,  מבחינת הריבית ולהפחית ריבית, כאשר מיתון בדרך כלל נוטה להופיעה.

הפד עצמו, החבול מהביקורת הציבורית על התפנית החדה במדיניות של סוף השנה שעברה, לא ירצה לשנות שוב את הכיוון במהירות ובחיפזון, אם האינפלציה תתרומם, וזה עלול לתת למשקיעי "זהבה" את  הזמן ההסתגלות הנחוץ להם.