כך השתלט דונלד טראמפ על הפד ועל עצמאותו

• 3 באוקטובר : פאוול ״הכלכלה בהתחממות יתר״.
• 2 בנובמבר : טראמפ ״אפילו לא שמח מעט מהבחירה שלי בפאוול״.
• 30 ינואר : פאוול ״הכלכלה מאטה״ .

לנשיא דונלד טראמפ לא היה ינואר טוב במיוחד. אבל הוא סוגר אותו עם נצחון מתוק.

לאחר שהפסיד במאבק על תקצוב החומה והשבתת הממשל נגד יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, הנשיא יכול לטעון לניצחון בעימות לא פחות חשוב: השתלטות על הבנק המרכזי החשוב בעולם, עד כדי סיכון עצמאותו.

הנשיא השתלח בפד ובעומד בראשו, פאוול, על הכוונה לעלות ריבית ומעבר מ- QE ל- QT.

ביום רביעי הגיעה כניעה מוחלטת, שלמעשה כבר החלה בתחילת ינואר, כאשר הפד הפך מ״הדרגתי״ ל״סובלנות וגמישות״ או בקיצור לפאוול הידידותי. הפד למעשה ביטל את המונח ״הדרגתיות״ בהעלאת הריבית, כאשר הוא אפילו רומז כי העלאת ריבית דצמבר היא האחרונה, וכי המהלך הבא דווקא יכול להיות הורדת ריבית. לראיה, במסיבת העיתונאים פאוול נשאל האם מחזור ההידוק הסתיים, ותשובתו היתה כי נדע זאת רק בדיעבד.

הפדרל ריזרב אפילו הקדיש פרק מיוחד לגבי תהליך והמדיניות להקטנת המאזן, באמצעות הצהרה מיוחדת. בהצהרה נאמר, כי הפד שוקל להפחית את קצב צמצום המאזן, וכי היקף המאזן לא יהיה מבחינת כלי מדיניות, אלא יושפע מרמת הנזילות שהמערכת הבנקאית דורשת – עניין טכני.

עכשיו, נכון שהיו גורמים נוספים מלבד תלונות מתמשכות של הנשיא טראמפ על הפד, אפילו עד כדי איומי פיטורים, שיכלו להוביל לתפנית החדה והפתאומית במדיניות. ראשית, שוק המניות, חתם את דצמבר הגרוע ביותר מאז השפל הגדול, והכניס את המדדים לטריטוריה של תיקון ואף דובית.

שנית, נתונים וראיות שהולכים ונערמים, המעידים כי מלחמת הסחר של טראמפ החלה ליצור סדקים בכלכלה מספר 2 בעולם, עד כדי חשש ממשי של אפשרות ל״נחיתה קשה״ ופגיעה חמורה בסיפור הצמיחה של סין. עובדה זו בתורה פגעה בחברות האמריקאיות הגלובליות, הפועלות בסין, ומסתמכות על קצב הצמיחה הגבוה של הכלכלה הסינית, כדי שהאחרונה תספק להם דלק לצמיחה בהכנסות וברווחים.

שלישית, הבריטים והאיחוד האירופי לא מצליחים להגיע להסכמה מוסדרת על הסכם הגירושים, דבר המעלה את ההסתברות לעזיבת האיחוד ללא הסכם. עדויות להאטה חריפה בכלכלת האירו, בעיקר בשלוש המדינות הגדולות גרמניה, צרפת ואיטליה (שנכנסה רשמית למיתון היום). לארה"ב חוותה ​​את ההשבתה הממשלתית הארוכה ביותר בהיסטוריה, בשילוב עם נסיגה בציפיות האינפלציוניות. כל אלו הן סיבות לדאגה ומקור למחשבה שנייה על הידוק מוניטרי.

פאוול יכל להצהיר שהוא וחבריו ל – FOMC ״עושים את הדבר הנכון״, משפט שהשתמשו בו כבר כמה פעמים בעבר, ואכן יש ראיות לתמוך בכך. כלומר: פאוול היה יכול להתסכל על אותם נתונים (שהיו שם כל הזמן גם בדצמבר) ולא לפנות חזק לצד הנגדי. פאוול יכל לאמץ את המילה שהשתמשו בה קודמיו ברננקי ויילן – ״זמני״. הפד לא חייב להגיב לחודש אחד בעייתי.

פאוול יכל להתבונן על כל ״הזרמים הנגדיים״ ולא להתמקד בשליליים בלבד, כי הרי שוק העבודה לא היה חזק כל כך מזה עשורים, תביעות דמי אבטלה בשפל של חזרה לשנות ה- 60׳ (רק אז כוח העבודה היה שליש מהיום), שוק העבודה הוסיך 312 אלף משרות בחודש דצמבר וכנראה עוד 200 אלף בחודש ינואר, והשכר עולה כפי שלא עלה בכל המחזור ההתרחבות הנוכחי.

אין ספק שזו היתה החלטה לא בריאה להמשיך להעלות ריבית אתמול, אבל מצד שני היו״ר פאוול לא היה חייב לקחת סיבוב פרסה חד, עד כדי שינוי תווי המדיניות המוניטרית מהיסוד.

FOMC נתן לשווקים ולטראמפ מה שהם רוצים: אל תחזיקו את הנשימה לגבי השאלה מתי תעלה הריבית שוב. פאוול בעצם צופה האטה עולמית שעלולה להשפיע על הכלכלה האמריקנית, ומסרב לדבר ספציפית על מאזן, אם כי אפשר לצפות כי יוותר גדול (אם לא יגדל). למשקיעים וטראמפ – הם צריכים להיזהר לגבי מה שהם מייחלים לעצמם.

הבית הלבן לא זוכה להרבה נצחונות, אבל הוא בהחלט יכול להכריז על אחד כזה.