האם ישראל היא רפובליקת בננות?

למרבה הצער, התשובה היא כן, שכן מדינות ״עשירות ומפותחות״ נוטות להיות בעלות מעמד ביניים רחב, כפי שאנו עומדים לראות בגרף המדהים הבא. נתחיל דווקא מארה"ב: ארה"ב היא למעשה סוג של רפובליקת בננות, אם מגדירים את המושג כאומה שיש לה מדינה קטנה בתוכה, אולטרא כוחנית, הנשלטת ע"י ״גנבים״ ופוליטיקאים, המנצלים משאבים לאומיים באופן לא אחראי ולא שוויוני, כדי להתעשר שנה אחרי שנה באמצעות גניבה מהמעמד הבינוני המתכווץ במהירות.

הנה הבעיה: בעוד שלארה"ב יש את אחת מההכנסות החציונית הגבוהה ביותר בעולם כולו, שרק שלוש מדינות מתהדרות בהכנסה גבוהה יותר, אזי מי שמקבל את הכסף הזה מהווה את הבעיה העיקרית. כפי שהתרשים למטה מראה, רק נתח של כ- 50% בלבד מהאוכלוסייה בארה"ב נמצא במשקי הבית עם הכנסה בינונית.

ומה לגבי ישראל? פחות או יותר אותה בעיה. אומנם השכר החציוני אצלנו נמוך יותר ביחס לארה"ב (בעיקר בגלל בעיות פריון, אבל גם השכלה והכשרה לצד פקקים, העדר השקעות וכו'), אך עדין במקום טוב באמצע בין החברות ב- OECD. גם בישראל רק נתח של כ- 50% ממשקי הבית נהנים מההכנסה החציונית. כלומר: כדי לסבר את האוזן, שיעור משקי הבית שנהנים מהסכום החציוני/ביניים הזה בישראל כמו בארה"ב, נמצא כיום באותה קטגוריה של "רפובליקות בננות" כמו טורקיה, סין ורוסיה.

מה שמדהים פה באותה מידה: שלפי ה- OECD, ביותר ממחצית המדינות הרלוונטיות, מעמד הביניים תוסס הרבה יותר מאשר אצלנו.

אז בפעם הבאה שמישהו מדבר על ישראל השנייה וכמה שהם שונאים את ישראל הראשונה על העושר שלהם ושקולם לא נשמע, אולי הגיע הזמן להתנגד לזה ולהגיד שזה לא ישראל הראשונה, הגלובליזציה, איראן או כל "אויב" אחר זר או מקומי האחראי למצב, והגיעה העת להפנות אצבע מאשימה לכיוון אחד בלבד: מדיניות הבנקים המרכזיים המספקים כסף זול (שאין לנו שליטה עליהם), ומדיניות הממשלה ששררה פה בשנים האחרונות, שלגביה בהחלט יש לנו שליטה. חומר למחשבה לקראת (אולי) בחירות מספר 3.