בהסתכלות על שוקי דוב שאינם גררו מיתון, השוק הדובי של 2018 נראה דומה ביותר לשנת 1998 במונחים של משך וגודל.

מהשפל של 26 דצמבר 2018 ה- S&P 500 בראלי של כ- 18%. אם ירוץ עוד 6% יגרום בכך לשוק הדובי של 2018 להיות אחד הקצרים בהיסטוריה.
ב -1998, השוק הדובי של 22%- נמשך 57 ימי מסחר, ואילו העלייה של 29% בחזרה לשיאים חדשים, לקחה 33 ימי מסחר בלבד.
בשנת 2018, שוק הדובי של 20%- נמשך 65 ימי מסחר. העלייה של 18% המשתמכת למעשה עד היום התרחשה במהלך של כ-35 ימי מסחר בלבד.

ב -1998 הפד הוריד את הריבית ב -75 נקודות בסיס במשך חודשיים בתגובה לירידות בשוק.
לעומת זאת ב 2018-2019, הפד עשה היפוך של 180 מעלות בטון שלו בתגובה למהומה בשווקים. מעלית ריבית של 3-4 השנה ל- 0 כולל עצירת צמצום המאזן עוד השנה), בעוד החוזים בכלל מתמחרים יותר סיכוי להפחתת ריבית מאשר העלאת ריבית.

על יצרני נרכב בגרמניה להיערך למכסים מצד ארה"ב, כאשר לטראמפ יש בעיה של 22BN$ עם תעשיית הרכב הגרמנית. הלמ"ס הגרמני פרסם דוח המאשר כי כלי הרכב היום הם שוב, מגזר הייצוא החשוב ביותר של המדינה בשנה שעברה. אבל זו לא הבעיה היחידה הבעיה היותר גדולה שמכוניות היו המוצר החושב ביותר ביצוא לארה"ב והאחרונה היא השוק הגדול ביותר ליצוא רכבים מגרמניה. כמה חשוב? עד כדי עודף מסחרי בהיקף של 22BN אירו.
אם את/ה תוהה האם כן או לא טראמפ יטיל 25% מכסים על כלי רכב המיובאים לארה"ב מאירופה, אין ספק שהוא יעשה זאת אחרי שיראה את הנתונים. בהתבסס על הנתונים שסופקו, גרמניה ייבאה רק 5.2BN אירו של מכוניות וחלקים מארצות הברית, בעוד שארה"ב ייבאה כ- 27.2BN$ של מוצרים מקבילים מגרמניה.
אם טראמפ ידבק בדרכו (כפי שמצטייר), גרמניה עלולה לאבד כ -50% מהיצוא לארה"ב בטווח הארוך, על פי מחקר של IFO. הסכום שהם חישבו מגיע לכדי 17BN אירו.

אז כן יהיו מכסים בסופו של דבר במוקם או במאוחר, אלא אם כן האיחוד האירופי וארה"ב יהיו מסוגלים להגיע להסכם שיפחית את העודף הזה באופן שניתן לנהל אותו.
מכאן הדברים יכולים להיות מאוד "מכוערים" עבור יצרני הרכב הגרמניים. היות והם מרכיב חשוב בתעשייה הגרמנית, זו תהיה גם מכה גדולה עבור כלכלת גרמניה בכללותה ואולי של כל אזור האירו כולו. כמובן שאיחוד האירופי לא יישאר חייב, כפי שינקאר כבר ציין, ויגיב במכסים מצידו מה שרק עלול להחמיר עוד יותר את המצב משני צידי האוקיינוס האטלנטי. אירופה צריכה עכשיו לקוות שלא ייחתם הסכם עם סין, היות והיא הבאה בתור.

אחרי שפאוול נכנס לתפקיד, רוב הדעות בוול סטריט היו כי גם הוא יחלץ את השווקים הפיננסים כאשר תגיע השעה, למרות שהפד שידר מסר אחר לגמרי. אבל כאשר השווקים התרסקו בערב חג המולד, הפד קיבל ״רגליים קרות״ וביצע פניית פרסה, כאשר הוא משנה את הביטוי ״העלאת ריבית הדרגתית״ ל״סובלני וגמיש״, ואף כלל את ההצהרה ״שהפד מוכן להשתמש בכל מגוון הכלים שלו, כולל שינוי היקף וההרכב המאזן, אם התנאים הכלכליים העתידיים ידרשו מדיניות מוניטרית מקלה יותר".

אבל כל זה עדיין בגדר מילים – לא הרבה השתנה. מצד אחד השווקים עדיין מצפים להמשך העלאות ריבית ב- 2019, גם אחרי הדיבור ״הסבלני״. אותו הדבר גם לגבי היקף המאזן, רק הרטוריקה השתנתה. המאזן מממשיך להשיל 50BN$ לחודש (יותר נכון קצב של 30-40BN$, היות ופחות פדיונות מגיעים בחודשים הקרובים), כך שבשורה התחתונה לא הרבה השתנה בפועל, מאז שהשווקים נכנסו לסיחרור של חודש דצמבר.

מצד שני השווקים הפיננסים מנסים, בכל זאת, לצפות את העתיד ולהוון אותו, ולכן האופטימיות בשווקים מוצדקת, לפחות בחלקה, כי הרי בסופו של דבר הפד ציין כי יעצור עם הריבית לעת עתה ויוכל בכל עת להסיר את הרגל מצמצום המאזן, עד כדי היפוך, בכל עת שידרש לכך. לפני השינוי המילולי והתקשורת החדשה, השוק ציפה להמשך הידוק מוניטרי, ולכן סיבוב הפרסה לא נראה טוב. עכשיו השוק לפחות יודע, שאם משהו משתבש, הפד נמצא שם כדי לחלץ אותו ולתמוך, כמו תמיד.

השווקים הפיננסים מטבעם חווים משברים גדולים ועוצמתיים כמו המשבר של 1998 LTCM וכמובן המשבר הפיננסי הגדול, וגם משברים קטנים יותר כגון: הורדת דירוג החוב של ארה״ב 2011, פיחות היואן 2015 ומשבר הנפט של תחילת 2016. דווקא המאורעות הקטנים הם המעניינים, כדי להבין את המכניזם. למשל במשבר החוב הריבוני באירופה של 2011 שאיים לפרק את EZ, ה- ECB נחלץ לעזרה על ידי הגדלת המאזן שלו בטרליוני אירו, באמצעות מתן אשראי לטווח ארוך. כמובן שהתכנית היתה שחובות אלו יוחזרו והמאזן יפחת, אך הלוואות אלו הוחלפו ב- QE שנמשכו עד סוף 2018.

במקביל, 2011 היתה שנה תנודתית מאוד. הפד סיים את ה- QE2 שלו, כאשר במקביל ארה״ב חטפה הורדת דירוג חוב מצד S&P. השווקים היו מאוד נואשים בזמנו (אם כי לא ירדו את ה- 20% כדי לציין שוק דובי, אך היו קרובים לזה). במשך רוב 2011 הבנקים המרכזיים עדיין היו בשלב של הרחבה כמותית, והצילו את השווקים, כאשר הרחיבו אפילו עוד יותר. הפד אפילו לקח סיכון כאשר ביצע את מה שמכונה ״סוויץ״, כלומר: מכירת אג״ח טווח קצר וקניה של טווח ארוך בסוף 2011.

שנת 2012 הביאה איתה את משבר החוב היווני, והשווקים נפלו נפילה דו- ספרתית. ה- ECB היה בעיצומו של הגדלת המאזן, על ידי מתן אשראי ארוך, והפד עצר את ה- QE2. בעקבות זאת החליט ברננקי על סבב הקלה נוסף והפעיל את QE3, כאשר החל לקנות 40BN$ אג״ח בחודש. דראגי מצידו אמר את המשפט, ה- ECB ״יעשה כל מה שידרש״, כדי להציל את האירו.

המיני משבר הבא נדד מאירופה לסין. בקיץ 2015 נראו סימנים לבעיות בכלכלה הסינית ובמטבע שלה וכך גם בתחילת 2016. באותה העת הפד כבר סיים את ה- QE שלו והחל אפילו להערך להתחלת הידוק מונטרי, בעוד שה- ECB וה- BOJ נותרו בשלב של הרחבה כמותית. שוב השווקים חוו ירידה דו ספרתית (אך לא נכנס לשוק דובי 20%-), וכדי לעצור את הירידות ולספק מזור לשווקים הפיננסים, הפד החליט לעכב את העלאת הריבית, סין הורתה למערכת הבנקאית שלה לספק יותר אשראי ונזילות וה- ECB ו- BOJ המשיכו להדפיס אירו ויין. מצב זה כונה ״הסכם שנגחאי״ – תאום מדינות מסונכרן של הבנקים המרכזיים הגדולים וממשלות, במטרה להציל את השווקים באמצעות נזילות והחלשת הדולר.

נכון להיום המצב שונה: לא רק שהבנקים המרכזיים, מלבד BOJ, לא מגבירים את הנזילות לשווקים הפיננסים, אלא הם מפסיקים ואף מוציאים ממנו נזילות, כאשר הפד נמצא כבר שנתיים בתהליך של QT. אנחנו אפילו לא קרובים לשנת 2011 או 2015-2016, לגבי הנכונות של הבנקים המרכזיים לקפוץ ולסייע לשווקים בכל רגע, אם כי הפד נע לכיוון הזה והסינים הנואשים משיקים בעצמם סוג של QE – אבל הפעם הם לבד, התאום בין הבנקים המרכזיים, כפי שהיה בעבר, אינו קיים עוד. הדבר היחיד שהפד מוכן לעשות כעת, הוא להבטיח לעצור את הפחתת המאזן, ולא להזריק עוד סיבוב של נזילות למערכת – QE4, לפחות לא לפני שהמצב והתנאים הפיננסים יוחמרו מאוד.

הבנקים המרכזיים יכולים כמובן ברגע אחד להדפיס כסף, אבל זה דומה לקפטן של אוניה שיכול להסיט את ההגה, אבל לספינה (המערכת הפיננסית – בנקאית) ייקח זמן עד שהיא תשנה את הכיוון. הבעיה היא שמערכת האשראי הגלבולית הופכת להיות דיפלציונית, עקב הידוק מוניטרי בן שנתיים של הפד. לדוגמא״ מתחילים לראות סדקים בשוק האשראי הנקוב בדולר ב- EM (טורקיה, ארגנטינה), ואפילו בשוקי האשראי המקומיים, בהלוואות ממונפות למשל. אינדקטור מוביל למצב דיפלציונ מלא הנו היפוך העקום. כיום מרווח 2Y10Y עומד על 14 נ״ב בלבד, עוד בטווחים קצרים יותר העקום כבר הפוך. מצב השטוח של העקום הוא סיפטום למה שקורה בכלכלה הראלית.

כעת הגענו לנקודה, שבה העקום מתחיל להשפיע על הצמיחה העתידית ועל צמיחת האשראי, כפי שראינו בסקרי קציני האשראי ל- Q418, שהראו כי הרצון להלוות בקרב הבנקים יורד והסטנדרטים למתן אשראי C&I והצריכה מתהדקים. רק כדי להבין כמה זמן דרוש למערכת האשראי לחזור למסלול, יש להסתכל על מקרי משבר גדולים ותיקונים חדים בשוק המניות כמו 2001 ו- 2008. במשברים אלו לקח למערכת האשראי שנים לחזור לתלם, גם כאשר הפד חתך את הריבית לאפס והרחיב את המאזן במהירות, ולרוב עוד לפני שהמשק נכנס לסחרור של מיתון.

זה ההבדל בין היום לבין – 2011, 2012 ו- 2016. בעוד בתקופות אלו מערכת האשראי הגלובלית (המכלית) היתה ״תקועה״ על המסלול, על ראשי הבנקים המרכזיים (הקפטנים) היה רק ללחוץ על דוושת הגז כדי להניע את המערכת מהר יותר. הפעם הם צריכים לסובב את מערכת האשראי, שנמצאת בדיפלציה לתחום האנפלציוני. זה לוקח זמן, והשאלה היא רק כמה זמן זה ייקח.

האם צעדי הפד, לפחות הטון שעולה מדבריו (הפסקת הריבית ועצירת הפחתת המאזן אם צריך), יספיקו כדי לסובב את ״המכלית״ ובכך להימנע ממיתון ? את זה נותר לראות. בהינתן ההסטוריה של הפד, כי הוא מעולם לא הצליח לייצר נחיתה רכה אחרי סבב הידוק מוניטרי, אני בספק, אם כי קשה לחזות מיתון. אם יתברר שזה כבר מאוחר מדי, הבנקים המרכזיים יצטרכו ללחוץ חזק יותר על דוושת הגז שלהם ולייצר עוד מספרים סידרתיים ליד צרוף האותיות QE.

הגרעון לחודש דצמבר עמד על 13.5BN$ לעומת 11BN$ צפוי ובמקביל אשתקד 23BN$-, כלומר הגרעון שוב עקף את התחזיות – ומה שאומר כי הגרעון המסחרי ימשיך להפתיעה לרעה.

הגרעון הפיסקלי YTD 2019: עמד על 319BN$ לעומת 225BN$ אשתקד. הוצאות 326BN$ לעומת 349BN$ אשתקד. הכנסות 313BN$ לעומת 326BN$ דצמבר אשתקד.

קשה להשוות את מספרי הגירעון החודשי עקב עיתוי התשלומים והתקבולים, אך מספרי השנה הפיסקאלית YTD נוטים להראות תמונה מציאותית יותר של המגמות. עבור שנת הכספים אשר החלה באוקטובר, הגירעון מראה הידרדרות הרבה יותר גדולה ( 319B$- לעומת $225B-). הקיצוצים במס הם שהכבידו על ההכנסות, אבל הם לא קוזזו באופן מלא על ידי תקבולים של צמיחה גבוהה יותר או קיצוצים בהוצאות. במיוחד בולוטת שורת הוצאות הריבית על רקע העובדה כי חוב הפדרלי חצה אתמול את ה- 22TN$ – הוצאות ריבית 34.175 מיליארד דולר לעומת 23.952 מיליארד דולר, זינוק של 42.7%. עבור שנת הכספים הוצאות הריבית עלו 18.6%. רק לשים את זה בהקשר הנכון הוצאות הביטחון 57BN$.

שוקי המניות גואים ברחבי העולם, המרווחים מתהדקים (לא חשוב אם אתה IG או HY), והתחושה היא שאין שום סיכונים מסביב לעולם. אפילו הזהב הפסיק לדהור, כך שנשאלת השאלה מי מוטרד בכלל מלקיחת סיכונים, וזאת עד שאתה מתבונן על תשואות אג״ח ריבוני אשר גורמות לך להתפכח.

אין דרך להסביר את ההתפצלות הזו מלבד העובדה כי מר אג״ח חושש מהמצב של האטה בצמיחה הגלובלית, למרות האופטימיות שגברת מניות מנסה לצייר. הירידה בתשואות לא נובעת מגידור של השקעות לונג במניות, סוחרי אג״ח ריבוני מתחילים לשער כי מחזור ההדיוק המוניטרי פשוט הסתיים. התחזיות להעלאת ריבית בכל העולם נסוגות לאחור וההסתברות לעליית הריבית קורסת ולא רק בארה״ב – וזה לא סימן חיובי במיוחד. רבים מהבנקים המרכזיים בעולם מתחילים לאמץ את המושג ״סבלני״. למשל תחזיות של ה- ECB להעלאת ריבית בסוף הקיץ השנה נדחפות אי שם לתוך 2020. הגדיל לעשות הבנק המרכזי ההודי שאפילו חתך את הריבית בהפעה בשבוע שעבר, ואילו סוחרי האג״ח בארה״ב מתחילים לתמחר כי הצעד הבא של הפד יהיה דווקא הורדת ריבית כאשר תשואות האוצר לשנתיים מתחת ל 2.5%.

בסין זו תקופה ארוכה יש מהלכים של תמריצים פיסקליים ומוניטריים חסרי תקדים כדי לרפא את המכאובים ולוודא כי לא תתרחש ״נחיתה קשה״. מה קרה בתגובה? המניות עלו התשואות ירדו. מדד התנאים הפיננסים צועק שהכל טוב, כאשר במקביל הסיכויים לפי חוזי ריבית הפד להורדת ריבית זינקו. הרי אתה מוריד ריבית כאשר הכל טוב, לא כך? היחיד שבלט בשונות שלו היה מדד הדאקס הגרמני שלא פצח בראלי מיד אחרי סיום חג המולד, לאור שילוב של נתונים כלכליים מאכזבים ותשואות אוצר גרמניה בסביבות 0.1%, ולכן לאור זאת לא פלא שקשה להיות אופטימיים.

מבחינת הבנקים המרכזיים זה זמן טוב להיות זהירים, כי למרות מה שהם אומרים כי יש להם מספיק תחמושת להלחם במחזור ההאטה הבא הם יודעים היטב כי אין ברשותם מספיק כלים ומקום כדי להגיב מה שעלול רק להחריף את המשבר הבא, ומשהו הפחיד אותם וגרם להם לפניה חדה לכיוון היוני.

למניות יש בהחלט מה להציע אפילו המכפילים חזרו למטה ונראים די נוחים ביחס ל 2018, אבל עד שמר אג״ח לא יראה אפילו מעט ״מהרוח החיה״ כפי שראינו בתחילת Q418 יש להתייחס לשוק המניות בזהירות כפי שלמדנו מהתוצאה של המשבר הפיננסי הגדול.

אני כותב הרבה על אגח זבל בטוויטר דרך #אגחזבל על התנהגות המרווחים, זרימות ויציאות הון מהאפיק וכו׳. אבל מה אומר מרווח אג״ח זבל לגבי הביצועים של שוק המניות, או מה הכדאיות השקעה ב HY כפונקציה של ביצועי שוק המניות ? כדי לענות על זה צריך לבדוק את היחסים ביניהם במהלך המחזור הנוכחי.

האג"ח בעלות הדירוג הנמוך ביותר הן בעלות הביצועים הטובים ביותר השנה, וחברות עם דירוגים אלו מוכרות יותר חוב. בנוסף, קרנות HY בארה"ב נהנות מזרימה מוגברת של הון. למשל: קרנות אלו רשמו כניסת הון חיובית נטו של 3.86 מיליארד דולר בשבוע שהסתיים ב -6 בפברואר, העלייה הגדולה ביותר מאז יולי 2016.

אג״ל זבל פרץ בראלי מתחילת השנה, כאשר הוא ממשיך לרוץ לשיא חדש של כל הזמנים.

זאת ועוד – ההתאוששות הדרמטית של אג״ח זבל עד כה השנה הפחיתה את יחס סיכון-סיכוי של נכס סיכון זה ביחס למניות. המשקיעים מרוויחים היום את התשואה העודפת הנמוכה ביותר, לעומת תשואת הרווח של S&P 500 מאז אוקטובר.

עכשיו, אחרי שראינו כי חל שיפור במרווחי HY, נבדוק האם יש קשר בין אג"ח ה – HY לבין שוק המניות. לרוב יש מתאם גבוה בין שני נכסי סיכון אלו, כלומר: קיים קשר חיובי, אבל הוא תלוי מאוד במרווחים ההתחלתיים. התזה שלי אומרת, שהשקעה ב HY קשורה בראש ובראשונה למרווח ההתחלתי ולא לתחזיות/הערכות של מה יעשה שוק המניות בשנה כזו או אחרת, ומיד אסביר.

בגרף ניתן לראות, כי בינואר אשתקד חלה התנתקות במתאם בין אג"ח זבל  למדד S&P500. ההתנתקות נובעת מהעובדה, כי המרווח שאיתו נכנסו- HY לשנת 2017 היה נמוך ברמה היסטורית יחסית, ולכן לאג"ח זבל לא היה כל כך לאן לטפס. במקביל המשיך שוק המניות לעלות.(טראמפ אופוריה הפחתת מיסים, בייבאק וכו'). כלומר: האסטרטגיה של לקנות ה HY, כאשר השוק עולה, לא הניבה תשואות עודפות, ולראיה ב- 2017 התשואה הכוללת של אגח זבל הניבה 6.1%, בעוד שוק המניות זינק 21.7%. התנתקות כזו לרוב (בשונה מתמיד) מנבאת ירידה במחיר המניות – בגלל המתאם והנטיה לחזור לממוצע.

בניגוד ל- 2017 המתאם היה מושלם בין HY למניות ב- 2016 – והסיבה היא משבר הנפט, שפקד את השוק בינואר 2016 ושלח את מרווחי ה- HY לשיאים חדשים, ואיתו את מדד המניות למטה לשוק דובי בתחילת 2016. (צהוב)

כאשר המרווחים החלו לרדת מאמצע פברואר 2016, תהליך שהתרחש למעשה עד ספטמבר 2018, (אחרי "הסכם שנגחאי", שבו סוכם על החלשת הדולר בהסכמה ביחד עם עצירת הריבית למשך 12 חודשים, ובדצמבר 2015 היתה העלאת ריבית ראשונה), אזי מחיר אג"ח זבל החל לעלות (מרווח ירד) ואיתו מחירי המניות, שלא הסתכלו לאחור עד אוקטובר 2018 (חץ שחור). אז שוב המרווחים באג"ח זבל החלו לעלות (למעשה, כבר בספטמבר 2018 התחילו המרווחים לעלות ושימשו כאינדיקטור מוביל לתיקון בשוק המניות שבא מיד בעקבותיו).

ולראיה, כאשר המרווחים באג"ח זבל היו גבוהים ב- 2016, התשואה הכוללת של אג"ח זבל היתה 13.4% לעומת 12% במניות.  

מה קורה היום?

מרווח אג"ח זבל עמד ב- 1 בינואר 2019 על 538 נ"ב, והגבוהה ביותר מאז אוגוסט 2016, והיום על 415 נ״ב. השאלה היא מה זה אומר ביחס למקרי "תיקון" (משבר) דומים במחזור ההתרחבות הנוכחי, שהחל במרץ 2009. ראה גרף למטה.

2011 (משבר חוב ריבוני איחוד אירופי) המרווח זינק 450 נ"ב מ 444 ל- 894.

2014-2016 (משבר הנפט): זינוק של 552 נ"ב מ 335 ל- 887 נ"ב.

2018: עליה של 221 נ"ב מ- 316 ל- 538 נ"ב. כיום מרווחי HY ארה״ב נמצאים במרווח ההדוק ביותר שלהם מאז נובמבר 15, 123 נ״ב נמוך יותר מרמת המרווח הרחבה ביותר של 27 דצמבר 2018, כאשר המרווח ירד מ- 538 נ״ב ל- 415 נ״ב.

אחרי כל זה, כאן זו פרשנות אישית והסתברויות: אם אתם חושבים ומאמינים, כי התנאים תומכים בהמשך צמצום המרווחים (פד ״סבלני״ ויונית, סיום מלחמת סחר), אזי הן המניות ואג"ח זבל יעלו, ואז זה הגיוני להוסיף את נכס הסיכון הזה לתיק (כי בכל זאת המרווחים נפתחו ביחס לרמות השפל של 2018-2017 ).

מנגד, אם המרווח ימשיך להתרחב (הידוק התנאים הפיננסים, האטה גלובלית, מיתון רווחים, מלחמת סחר), האג"ח זבל ימשיך לרדת ואיתו סביר להניח גם המניות.

אחרי הראלי של ינואר שהיה הטוב ביותר מזה 32 שנים, פברואר מראה סימני תיקון. האם זה אכן תיקון? מה ההסיטוריה מלמדת אותנו לגבי מצבים כאלו? בוא נסתכל על ההסיטוריה של מחזור ההתרחבות הנוכחי. כ- 54% ממניות מדד S&P 500 נמצאות כעת (אחרי הראלי) מעל 200DMA, זהו שיא שלא נראה מאז אוקטובר 9. ידוע כי מכירות יתר או Overversold נוטות להביא אחריהם קפיצות, כמו למשל במהלך התיקונים של 2011 ו- 2015-16 חלו בהם קפיצות במדדים. בשני המקרים הראלי נעצר ברמות אלו ( כ- 54%) שאחריהן הגיע קטע ירידות נוסף לפני שהמדד קבע שיאים חדשים.

למשל: במהלך תיקון 2011, מדד ה- S&P 500 זינק ב -20%, ולאחר מכן ירד ב -10% במקטע הירידות השני, כאשר במהלכו לא נקבע שפל חדש.
במהלך תיקון של מדד 2015-2016, ה- S&P 500 זינק ב -13%, ולאחר מכן ירד ב -14% בקטע ירידות שני, כאשר במהלך הירידות נקבע שפל חדש.
החל מהשפל של חודש דצמבר 2018, מדד ה- S&P 500 זינק 16.6% …..האם הפעם זה יהיה שונה?

• 3 באוקטובר : פאוול ״הכלכלה בהתחממות יתר״.
• 2 בנובמבר : טראמפ ״אפילו לא שמח מעט מהבחירה שלי בפאוול״.
• 30 ינואר : פאוול ״הכלכלה מאטה״ .

לנשיא דונלד טראמפ לא היה ינואר טוב במיוחד. אבל הוא סוגר אותו עם נצחון מתוק.

לאחר שהפסיד במאבק על תקצוב החומה והשבתת הממשל נגד יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, הנשיא יכול לטעון לניצחון בעימות לא פחות חשוב: השתלטות על הבנק המרכזי החשוב בעולם, עד כדי סיכון עצמאותו.

הנשיא השתלח בפד ובעומד בראשו, פאוול, על הכוונה לעלות ריבית ומעבר מ- QE ל- QT.

ביום רביעי הגיעה כניעה מוחלטת, שלמעשה כבר החלה בתחילת ינואר, כאשר הפד הפך מ״הדרגתי״ ל״סובלנות וגמישות״ או בקיצור לפאוול הידידותי. הפד למעשה ביטל את המונח ״הדרגתיות״ בהעלאת הריבית, כאשר הוא אפילו רומז כי העלאת ריבית דצמבר היא האחרונה, וכי המהלך הבא דווקא יכול להיות הורדת ריבית. לראיה, במסיבת העיתונאים פאוול נשאל האם מחזור ההידוק הסתיים, ותשובתו היתה כי נדע זאת רק בדיעבד.

הפדרל ריזרב אפילו הקדיש פרק מיוחד לגבי תהליך והמדיניות להקטנת המאזן, באמצעות הצהרה מיוחדת. בהצהרה נאמר, כי הפד שוקל להפחית את קצב צמצום המאזן, וכי היקף המאזן לא יהיה מבחינת כלי מדיניות, אלא יושפע מרמת הנזילות שהמערכת הבנקאית דורשת – עניין טכני.

עכשיו, נכון שהיו גורמים נוספים מלבד תלונות מתמשכות של הנשיא טראמפ על הפד, אפילו עד כדי איומי פיטורים, שיכלו להוביל לתפנית החדה והפתאומית במדיניות. ראשית, שוק המניות, חתם את דצמבר הגרוע ביותר מאז השפל הגדול, והכניס את המדדים לטריטוריה של תיקון ואף דובית.

שנית, נתונים וראיות שהולכים ונערמים, המעידים כי מלחמת הסחר של טראמפ החלה ליצור סדקים בכלכלה מספר 2 בעולם, עד כדי חשש ממשי של אפשרות ל״נחיתה קשה״ ופגיעה חמורה בסיפור הצמיחה של סין. עובדה זו בתורה פגעה בחברות האמריקאיות הגלובליות, הפועלות בסין, ומסתמכות על קצב הצמיחה הגבוה של הכלכלה הסינית, כדי שהאחרונה תספק להם דלק לצמיחה בהכנסות וברווחים.

שלישית, הבריטים והאיחוד האירופי לא מצליחים להגיע להסכמה מוסדרת על הסכם הגירושים, דבר המעלה את ההסתברות לעזיבת האיחוד ללא הסכם. עדויות להאטה חריפה בכלכלת האירו, בעיקר בשלוש המדינות הגדולות גרמניה, צרפת ואיטליה (שנכנסה רשמית למיתון היום). לארה"ב חוותה ​​את ההשבתה הממשלתית הארוכה ביותר בהיסטוריה, בשילוב עם נסיגה בציפיות האינפלציוניות. כל אלו הן סיבות לדאגה ומקור למחשבה שנייה על הידוק מוניטרי.

פאוול יכל להצהיר שהוא וחבריו ל – FOMC ״עושים את הדבר הנכון״, משפט שהשתמשו בו כבר כמה פעמים בעבר, ואכן יש ראיות לתמוך בכך. כלומר: פאוול היה יכול להתסכל על אותם נתונים (שהיו שם כל הזמן גם בדצמבר) ולא לפנות חזק לצד הנגדי. פאוול יכל לאמץ את המילה שהשתמשו בה קודמיו ברננקי ויילן – ״זמני״. הפד לא חייב להגיב לחודש אחד בעייתי.

פאוול יכל להתבונן על כל ״הזרמים הנגדיים״ ולא להתמקד בשליליים בלבד, כי הרי שוק העבודה לא היה חזק כל כך מזה עשורים, תביעות דמי אבטלה בשפל של חזרה לשנות ה- 60׳ (רק אז כוח העבודה היה שליש מהיום), שוק העבודה הוסיך 312 אלף משרות בחודש דצמבר וכנראה עוד 200 אלף בחודש ינואר, והשכר עולה כפי שלא עלה בכל המחזור ההתרחבות הנוכחי.

אין ספק שזו היתה החלטה לא בריאה להמשיך להעלות ריבית אתמול, אבל מצד שני היו״ר פאוול לא היה חייב לקחת סיבוב פרסה חד, עד כדי שינוי תווי המדיניות המוניטרית מהיסוד.

FOMC נתן לשווקים ולטראמפ מה שהם רוצים: אל תחזיקו את הנשימה לגבי השאלה מתי תעלה הריבית שוב. פאוול בעצם צופה האטה עולמית שעלולה להשפיע על הכלכלה האמריקנית, ומסרב לדבר ספציפית על מאזן, אם כי אפשר לצפות כי יוותר גדול (אם לא יגדל). למשקיעים וטראמפ – הם צריכים להיזהר לגבי מה שהם מייחלים לעצמם.

הבית הלבן לא זוכה להרבה נצחונות, אבל הוא בהחלט יכול להכריז על אחד כזה.

דוחות FQ2/19 של אפל לא מנבאים עתיד ורוד לאייפון, פשוט התוצאות היו טובות יותר ממה שהשוק חשש ממנו. אפל זקוקה בדחיפות ל"קילר" אפליקציה או מוצר חדש ומהר.

אפל דיווחה על רווח למניה של 4.18$ לעומת 4.17$ צפוי. רואה הכנסות של FQ319 על 55BN$-59BN$ לעומת צפי ל 58.99BN$, כלומר אפל צופה ירידה נוספת במכירות של 7% ביחס לתחזיות, וירידה ביחס להכנסות של 61.1BN$ אשתקד. הכנסות מאייפון ירדו 15% על בסיס Y/Y. הזמנות אייפון ירדו 22.2% לעומת אשתקד ו- 3.3% מתחת לציפיות. השקעות R&D 3.9BN$ לעומת 3.4BN$ על בסיס Y/Y והמשמעות היא שאין יותר מידי מה לחפש חדשנות. לחברה יש כרית מזומנים של 245BN$ (חוב של כ- 100BN$).

למעשה לאפל היה רבעון ממש רע בסין. להלן מכירות אייפון ביחידות מ':

הכנסות משירותים כולל אפל מיוזיק (50 מ' מנויים משלמים), אפ – סטור ואחרים צמחו 19% והגיעו להכנסות ברבעון של 10.8BN$. יחד עם זאת אפל רשמה את הירידה הראשונה בהכנסות ברבעון החגים מאז….2000

בשיחת הוועידה המנכ"ל טים קוק: רואים אפסייד גדול בדברים שאנחנו יכולים לשלוט בהם. היו הכנסות שיא בשירותים בסין, שצמחו ביותר מ- 50%. כמו כן ציין קוק כי הלקוחות לא מחליפים דגמים כפי שהחברה צפתה בעבר כאחת הסיבות לירידה במכירות החברה.

בתגובה הנייר עלה אחרי המסחר כ- 5% לרמה שבו הוא נסחר כאשר וול – סטריט חשבה כי החברה תייצר 7BN$ מכירות יותר. התגובה למניית אפל אחרי המסחר היא "תודה רבה שהמכירות ירדו רק בין 3.5%-10%…"

סין הוסיפה קרוב ל 1/3 לתוצר הגלובלי במהלך 10 השנים האחרונות עד 2017.
אתמול סין shuujv על vצמיחה האטית ביותר שלה מאז 1992.
אם אתם תוהים מדוע לסין יש פוטנציאל "הרס" עבור הכלכלה העולמית, הגרף הבא יעשה לכם סדר לגבי התרומה לתוצר הגלובלי.
סין מהוה 15% וארה"ב 25% ביחד מהווים 40% מהתוצר העולמי, וזה רק משתי מדינות אלו.
ולכן זה מסביר מדוע:
1) בעולם חוששים לגבי האטה או "נחיתה קשה" בכלכלת סין
2) מדוע יש חשש (שמתחלף לפעמים בהקלה) על כל חדשה במסגרת שיחות הסחר בין ארה"ב לסין.